בנם של שמחה ומשה. נולד ביום כ"ט באב תש"ה (8.8.1945) בעיראק. ילד שלישי במשפחה ברוכת ילדים, אח לזהבה, פנינה, אברהם, שאול, שלמה, אלי ובתיה.

דוד גדל בעיראק, ובהיותו בן כמעט חמש, ביולי 1950, עלה ארצה עם משפחתו. תחילה השתכנו במעברת "אגרובנק" שבחדרה, וכעבור ארבע וחצי שנים עברו לשכונת גבעת אולגה בעיר.

למד בבית הספר היסודי "יבנה" בגבעת אולגה ולאחר מכן בכפר הנוער "הדסה נעורים" הסמוך למושב בית ינאי, שם התמחה במקצוע המסגרות. בתקופה זו עבד כמסגר כדי לסייע לפרנסת המשפחה.

בגיל שמונה-עשרה התגייס לצה"ל. לאור כישוריו וניסיונו במסגרות, שובץ לתפקיד מסגר בבסיס ציוד בטירת כרמל.

לאחר שחרורו משירות סדיר המשיך לשרת במילואים ככל שנדרש, וגם שם עסק במַסגרות.

ביום 29.9.1970 נישא לבחירת ליבו שושנה, והשניים הקימו את ביתם בחדרה. שתי בנות ובן נולדו להם – מאיה, מושיק והדר. ילדיו ורעייתו היו בראש מעייניו. הקפיד כל חייו להיות איש משפחה מסור, בעל ואב אוהב ואהוב.

שנים עבד במסירות במסגרוּת והקים מפעל גדול בתחום זה. בין היתר השתתף בפרויקטים גדולים, למשל במפעלי ים המלח ובפארק המים "שפיים". במיזמים מסוימים נאלץ להיעדר מהבית למשך כמה ימים. כעבור זמן הקים מפעל לייצור אנטנות.

לאחר שהתמחה בתחום הפלסטיק, שימש קבלן משנה במפעל לייצור צינורות חשמל מפלסטיק בקיבוץ מצר.

בשנת 1978 הקים את מפעל "חדשפלסט", הוציא על מוצריו תו תקן עצמאי במכון התקנים הישראלי וראה ברכה בעמלו. שלוש האותיות הראשונות בשם המפעל – חד"ש – הן ראשי תיבות של השמות חכם, דוד ושושנה.

במהלך שירות מילואים חלה דוד. מחלתו התפתחה בהדרגה, חיידק התפשט בגופו והרס את כליותיו. בשנת 1981, בעקבות החמרה במצבו, הושתלה כליה בגופו, אך זו לא צלחה. כעבור כשנה עבר שוב השתלת כליה, שאותה תרם לו אחיו שלמה. לאחר מכן המשיך בטיפולי דיאליזה סדירים.

הודות לנחישותו ולכוח הרצון שלו המשיך לעבוד במלוא המרץ ובלט כאיש משפחה פעיל ומעורב למרות מצבו הבריאותי המורכב וטיפולי הדיאליזה הקשים שנאלץ לעבור במשך שנים רבות. הוא אהב לחיות – רצה למצות את החיים עד תום והתאפיין בשמחת חיים. במשפחה התפתח הווי מיוחד הודות לחוש ההומור שלו. למשל, הוא המציא כינויים משעשעים לאנשים.

דוד, אדם משכמו ומעלה וצנוע, ניחן בנדיבות, בנכונות לעזור לזולת ובטוב לב ותרם לנזקקים. על כל אלה עורר גאווה רבה בקרב בני משפחתו.

דוד חכם נפטר ביום כ"ז בחשוון תשס"ד (22.11.2003). בן חמישים ושמונה בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בחדרה. הותיר אישה, שתי בנות ובן, נכדה, אם, שלוש אחיות וארבעה אחים.

על מצבתו חקקו אוהביו: "דוד שלנו – אהבת חיינו, איש משפחה כל כך יקר, צניעותך ונדיבות ליבך היו נר לרגליך. אציל הנפש, נקי כפיים ובר לבב, איש צדקה, עמל וחסד".